המלצה על המדריך פרופ' משה אגמי מאת עפרה איידלמן בורדה

כמעט יום אחרון כאן בגרינלד הרחוקה. אז מה היה לנו? מדריך מתלהב ורגיש – משה אוהב טבע, ואוסי אשתו, שהיא יד ימינו, ואתם חברי למשלחת לגרינלד. עשרה ימים של הרבה טיסות, הפלגות, ארוחות, אנשים, נופים ומראות של בראשית. "רגע" באיסטנבול שבדרך ואחר כך קופנהגן היפה והגשומה. והטיסות ממשיכות ונוחתים בקאקאטוק עם הרבה קיו (q) , עיר מכניסת אורחים. ניה היא המדריכה המקומית שלנו, שנותנת הרגשה שאנחנו משפחה שלה ומכירה לנו את אמא שלה שגם עובדת במלון , מכירה לנו את אביה ומביאה להראות מזכרות , עבודות יד של סבתא שלה. מצרך ראשון ללא ספק – רשת על הפנים – חובה! האמיצים טבלו את גופם בבריכת מים חמים ואדמה מתחת חמה עוד יותר. במפעל פרוות כלבי הים ערכנו סיור, מתפעלים ומתפלאים, למה יצורים כאלו חמודים שוכבים בערמות, אך מבינים שכל אחד והפרנסה שלו… כל בוקר מכינים כריכים. מובטח לנו טיול רגלי קליל (!) מסביב לאגם. ואכן סיימנו בהצטיינות 12 ק"מ עם שרירים מכווצים. בעיר הבירה נוק, פגשנו את המדריכה גרייס שהדריכה במשך נסיעה באוטובוס ברחבי הבירה הגרינלנדית. והזהירה לא לטייל בלילה מפני שיכורי הבירה המסתובבים ברחובות. נפלנו לישון והשכמנו מוקדם לטיסה הבאה – "לבלוי" בשדה התעופה כי יש איחור בהמראה. אבל בסופה של המתנה הגענו לאילוליסאט המקסימה עם בתיה הצבעוניים, הנמל העמוס בסירות וקרחונים, קירות הקרח המרשימים, האייסברגים השטים. ביקרנו בבית משפחה גרינלנדית ושמענו כיצד חיים אנשים את חייהם. בקור ארקטי ובשכבות לבוש אין סוף, הפלגנו לעבר שמש חצות שנתקעה ולא זזה – כאן אין "שקיעות". חבייר המדריך החביב הסביר ולמדנו להבדיל בין גושי קרח שונים ולא ויתרנו על מרטיני עם שברי קרחונים. הבטנו בעיר הכלבים, והתפצלנו לשתי קבוצות בסיור בשמורה. בהליכה נעימה מול הרי אייסברגים שאין להם סוף, הכרנו צפורים ומעט פרחים . על קצה ההר תה, קפה, עוגיות וקרקרים. ומצטלמים ומצלמים. ואי אפשר בלי להזכיר את המפק ידידנו הלוויתן, שנתן מופע מרשים ומכובד. התקרב והציג סנפיר-גב, נשף אל-על סילון מים, וחזר והרים את הפה והאף, מי הם הישראלים שמתעניינים כל כך? הסירה מנמיכה מנוע, כולם דוממים, כי עברית הוא מבין… מצלמים כל קטע בכל מערכה, ולא שובעים מראות ורוצים עוד….אכן עשה לנו הצגה !! ועל ארוחות לא דיברתי, עם חמאות על הסלע ולחם טעים בלי סוף והליבוט הוא הדג המככב ואפילו ארוחת ברביקיו צבעונית ועוד ארוחה בקומה שנייה מפנקת שמסתיימת בגלידה. ועכשיו כבר כשהתרגלנו לגרינלנד על יתושיה וקרחוניה, צריך להדרים הביתה. היה לי מאד נעים להכיר את כולכם חברי לקבוצה פורצת דרך לגרינלד הקרה. תודה לכולכם ולהתראות.