סוף המאה ה-19, האימפריה העות'מנית הולכת ונחלשת, הבריטים מחפשים מאחזים אסטרטגיים, כמו המאחז בגיברלטר, שער הכניסה לים התיכון, ובאי מלטה הממוקם במרכז הים התיכון, בין המגף האיטלקי האירופאי לצפון אפריקה. הבריטים זכו בעקבות ועידת קפריסין בשנת 1878 באחיזה מנהלית בקפריסין, עדיין תחת השלטון התורכי. בפרוץ המלחמה הגדולה הצטרפה תורכיה לצד גרמניה ואוסטריה, ואנגליה קרעה את קפריסין מהאימפריה התורכית והכריזה עליה בשנת 1924 כעל כמושבת כתר בריטית. התורכים נמוגו והבריטים שלטו. בריטניה זכתה במאחז אסטרטגי של ישות אימפריאליסטית, נקודת מפתח נוספת במזרח הים התיכון, מקושרת עם נמלים בריטיים חשובים אחרים, נמל אלכסנדריה ונמל חיפה. קפריסין כמאחז בריטי בטווח טקטי לתעלת סואץ, לקו צינור הנפט ומתקני הזיקוק בחיפה ומול מוצא הים השחור אל הים התיכון. בתנאים אלו כדאי לשלוט על עם אחר.
הקפריסאים היוונים שמחו להשתחרר מעול האימפריה התורכית ומחסות האסלאם. הם היו ערים למהלכיו של סר לורנס איש ערב ולהצהרת סר בלפור בארצות השכנות שהבטיחו זכויות לאום במקרה הצנוע, ואף המליכו מלכים ברב הדר, הם היו ערים להגדרות עצמיות ועצמאות מדינית שהתרחשו במקומות שונים במהלך השנים הבאות, אך מצאו עצמם תחת שלטון של אדונים אחרים, נאורים אך אחרים.
הקפריסאים היו עדים למאבק על העלייה לארץ ישראל וראו את אניות המלחמה הבריטיות מלוות ספינות רעועות עמוסות לעייפה ופורקות פליטי מלחמת העולם השנייה למחנות שבויים על אדמתם, והמלחמה הרי נגמרה. הם היו עדים למלחמה אחרת, מלחמה של עם על ארצו. הם שמעו על הארגון הצבאי הלאומי, על פיצוץ מלון המלך דוד, על הפריצה לכלא עכו, על הפגיעה בתדמית הבריטית. הקפריסאים היוונים ראו והפנימו.
בשנים 1954-1955 הסלים מאבק מחתרתי שמטרתו איחוד עם יוון, מאבק זה הביא לסיום השליטה הבריטית בקפריסין ולהכרזת האי כרפובליקה עצמאית. המדינה הצעירה מצאה עצמה במתח הולך וגדל, עם מיעוט מוסלמי קטן שהוא ענק, ניתן למשול אותו כזנב החתול כשהחתול הוא תורכיה. כדור השלג התדרדר למהפכה פרו יוונית ולתגובה תורכית מוחצת.
20 ביולי 1974, חמישה ימים לאחר המהפכה של המשמר הלאומי הקפריסאי פתחה תורכיה במבצע 'אטילה'. חיל האוויר התורכי הפציץ מטרות בקפריסין, צבא תורכיה פתח במבצע מוצנח ובנחיתה ימית וביסס ראש גשר בצפון קפריסין. יוון שלחה תגבורות אוויריות והקפריסאים היוונים נערכו לחסימה, אולם התורכים מחצו את הכח הקפריסאי והרחיבו את מסדרון השליטה שלהם. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם הורתה לתורכיה לסגת לאלתר מקפריסין אך נותרה על הניר, הפסקת האש שהוכרזה קרסה, ולאחר קרבות טנקים במרכז ניקוסיה נותרה קפריסין מחולקת כאשר בירתה מחולקת ויותר משליש שטחה בידיים תורכיות. עד שהושגה הפסקת אש נמלטו וגורשו כ-200,000 יוונים מחלקו הצפוני של האי לדרומו היווני, וכ-70,000 מוסלמים מדרום האי לחלק שבשליטה תורכית. הישג תורכי זה הוא לכאורה כישלון צבאי של המשמר הלאומי הקפריסאי שהוביל לאבדן שליש משטחה של המדינה, אולם ניצחון או הפסד אינם נמדדים במונחים צבאיים בלבד. ההישג של קפריסין היוונית הוא במבצע חילופי אוכלוסין בזק שנערך תוך כדי הפלישה התורכית במהלך הלחימה, מבצע שלא חסרו בו אלמנטים של בריחה, גירוש ואלימות. בחינת המצב בפועל מלמדת שלמעשה הקפריסאים התורכים חיים בעוני ובניתוק, אמנם במדינתם אך עדיין בגלות מסוימת. לעומתם היוונים הקפריסאים התבססו, התקדמו והישגם המרכזי הוא בצירופם לאיחוד האירופי. קפריסין היוונית לא היתה מגיעה לשמץ מהישגיה ללא הפרדת האוכלוסין. לא היתה מתקבלת לאיחוד האירופי, ולא צריך להזכיר את מצבה של שכנתה לבנון הקרועה מבפנים ומחובקת מן החוץ על ידי אחים מוסלמים כלשהם. נניח שתתקיים יוזמה, שיתקיימו שיחות שבהם תגובש תוכנית המובילה לאיחוד מדינת ישראל והרשות הפלשתינאית. כיצד יצביעו תושבי הערים עזה וחלחול ותושבי המחנות דיר אל בלח ודהיישה על משאל עם כזה?
בחודש אפריל 2004 נערכו משאלי עם בעקבות תכנית לאחד מחדש את שני חלקי האי. רוב התושבים הטורקים בצפון הצביעו בעד התוכנית, אך היוונים הקפריסאים דחו אותה ברוב מוחלט, קפריסין נותרה מחולקת.