בדומה לרומא גם אדינבורו, בורת סקוטלנד בנויה על שבע גבעות, אך שלא כרומא אדינבורו קטנה וקומפקטית הרבה יותר. הגבעות מאפשרות נקודות תצפית מרהיבות על אחת הערים היפות ביותר של אירופה.
בעיר העתיקה של אדינבורו לאורך המייל המלכותי צופנות עשרות הסמטאות הצרות של העיר סיפורים מסתוריים מרתקים על דמויות מרתקות: חוטפי גופות, מכשפות, רוחות ושדים, רוצחים גנבים וגם כמה אנשים נחמדים.
טיולי שייט מומלצים לסקוטלנד מאקו טיולי שייט:
הצטרפו לשייט בסקוטלנד ואיי שטלנד עם אקו טיולי שייט >>>
שייט מסקוטלנד דרך הפיורדים הנורווגים ועד לשפיצברגן עם אקו טיולי שייט >>>
פיצול האישיות של רב הנגרים
הייתה זו שעת לילה מאוחרת, רחובות אדינבורו היו ריקים מאדם. איש לא העז לצאת אל הרחוב בשעות כאלו בהן רוחות המתים משוטטות, אך בכל זאת מאחת הסמטאות נשמעו טפיחות רגליים. אדם עטוף גלימה שחורה צעד במהירות ובידו שק. קריאות נשמעו מאחד הבתים, וכאילו מאין הופיעו צמד שוטרים, ולאחר מרדף קצר נתפס האיש. מה רבה הייתה ההפתעה כאשר מאחורי הגלימה התגלה אחד משועי העיר ומפרנסיה החשובים, רב הנגרים מר דיקן ברודי בכבודו ובעצמו.
במשך חודשים הועסקו שוטרי העיר בניסיון פתרון חידת הפורץ המסתורי לבתים והנה התגלתה התעלומה - ברודי סיגל לעצמו אורח חיים נהנתני במיוחד: שתי פילגשיו הביאוהו להוצאות רבות, הוא הסתבך בהימורים, ולכן נאלץ למצוא פתרון בהול יותר למקורות כספו. באותם הזמנים של המאה ה - 19 לא היו קונים ארונות ומיטות בחנות, אלא היו מזמינים נגר אל הבית, וזה היה בונה להם את מבוקשם.
ברודי ניצל את מקומו ותוך כדי העבודה בבתי המכובדים בעיר היה עושה לעצמו העתק בדיל ממנעול הבית, משכפל לאחר מכן מפתח, ותוך שהוא מחכה לשעת כושר כשהבית ריק היה פורץ אל הבתים ומשיג רכוש וכסף. איש לא חשד במר ברודי המכובד ששימש כיו"ר בוני הארונות והרהיטים'".
לפני שנתפס נחשב ברודי לטוב שבנגרי העיר וככזה הוזמן ע"י הרשויות לבנות חידוש לטיפול בעבריינים: הוא היה זה שהכניס לעיר את מכשיר ההוצאה להורג שכונה "הגברת הסקוטית" (THE SCOTISH MAYDEN) - הייתה זו מכונת הוצאה להורג דמוית גיליוטינה שיכלה להרוג עד שישה אנשים בבת אחת. היא הועמדה במרכז המייל המלכותי - הוא הרחוב הראשי שארכו מייל והוא מחבר בין שני ארמונות מלכותיים בעיר.
חודשים רבים חלפו כאשר הפורץ המסתורי נכנס לבתי העשירי עד שאיתרה מזלו של ברודי והוא נתפס "על חם". צחוק הגורל היה שהוא היה הראשון שהוצא להורג על "הגברת הסקוטית". מיקום מכשיר ההרג מסומל בלבנת פליז על המדרכה במייל המלכותי בצומת המרכזית מול הבנק של סקוטלנד. על שמו מסעדה הממוקמת מול הבית בו חי. ידוע שעד היום מסתובבת רוחו בלילות חשוכים ברחובות אדינבורו.
אדינבורו הייתה עיר בה גדלו וחיו סופרים ומשוררים רבים. אחד מאלו היה רוברט לואיס סטיבנסון. הרעיון לספרו הידוע בכל העולם ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד לקח סטיבנסון מסיפור חייו האמיתי של דיקן ברודי, בן זמנו שהיה ביום אדם מכובד ובלילה פושע וגנב.
שהמת לא יברח מן הקבר
אני יורד ברחובה המפורסם ביותר של אדינבורו העתיקה - המייל המלכותי. אורכו מייל (קילומטר ו-600 מטר), בחלקו העליון מצודת העיר המרשימה ששימשה בעבר כארמון מלכותי למלכי סקוטלנד ובחלקו התחתון ארמון הולירוד - ארמון מלכותי, המשמש גם כיום את המלכה אליזבת' השנייה לפחות אחת בשנה בעת ביקורה השנתי בסקוטלנד.
לפני עשרות אלפי שנים ריסק קרחון את סלע הבזלת הקשה ופינה דרך לרחוב המלכותי היורד בקו ישר על פני הגבעה התלולה.
חודש אוגוסט הוא חודשה הגדול של העיר, זהו חודש פסטיבל אדינבורו. בכל פינת רחוב ניתן לראות לוליינים, להקות זמר העושות "פרומו" להופעות הערב, פסלים חיים הנעים כאשר מטבע נופל לכובע המונח לפניהם וכמובן נגני חמת חלילים על בגדיהם המסורתיים.
בימה"ב הייתה העיר קטנה הרבה יותר והחומה הייתה אמצעי הביטחון החשוב ביותר. אנשים רבים נולדו בעיר והעבירו את כל ימיהם בתוכה מבלי שיצאו ממנה אף לא פעם אחת בחייהם. החומה הייתה סוף העולם.
פחות או יותר באמצעו של המייל המלכותי ניצב הקו בו עברה החומה הישנה. היום עומד באותו המקום פאב בשם "פאב סוף העולם" ועליו מצוירת דלת שאינה מובילה לאף מקום.
בשנת 1970 ארעה באדינבורו תעלומת רצח מסתורית שנותרה ללא פתרון עד ימינו.
שתי בחורות בנות 17 נעלמו וגופותיהן נמצאו למחרת על שפת הים, מוזר וסמלי היה הדבר שהפעם האחרונה שנראו היה בפאב זה.
כעת עומד כאן נגן חמת חלילים שמחצית מפניו מרוחה בצבע כחול - השפעת הסרט לב אמיץ (עם מל גיבסון) המספר את סיפורו של ו'יליאם ו'אלאס, מגיבוריה החשובים של סקוטלנד (ואם אתם לא זוכרים - מהר לקחת את הסרט בוידיאו).
משני צידיו של המייל המלכותי עשרות מבנים מרשימים השומרים על חזותם העתיקה, סמטאות ציוריות, מוזיאונים וכנסיות. כל פינת רחוב, כל בית, כל גינה מספרים את סיפורה של העיר המרתקת הנשמע לעיתים כמצוץ מן האצבע. אחד מסיפורים לא יאומנו אלו הוא סיפורם של חוטפי הגופות.
בפינת רחוב הקניות של אדינבורו, רחוב פרינסס (princess street), עומד לו בית קברות קטן ובכניסה אליו עמדת שמירה קטנה שהגנה על הפתח. עם רדת החשיכה שומר ניצב בדרך קבע בעמדה ושמר בקפדנות שאיש לא יכנס אל בית הקברות. במאה ה - 17 החלה תופעה של גניבת גופות טריות מן הקבר ומכירתן לרופאים שהיו נזקקים להן לצורך לימודיהם וניסוייהם. צו הכנסייה אסר על כל פעילות זו, אך סקרנות הרופאים יצרה ביקוש לא חוקי לגופות. כאשר התגברה התופעה הציבו אנשי העיר שומרים על בית הקברות לשמור על מנוחת המתים. היו כאלו שלא סמכו אף על השומרים והחלו לקבור את יקיריהם בארונות ברזל נעולים...
ברק והייר היו שני אחים אירים שחיו בעיר והתפרנסו יפה מחטיפת הגופות. תגבור השמירה הביאם למצב של תסכול והם מצאו פתרון מקורי לאספקת הגופות: בלילות היו מתנפלים אל עוברי אורח תמימים, רוצחים אותם ומוכרים את גופותיהם למנתחים. הם נתפסו והוצאו להורג רק לאחר שרצחו עשרה מתושבי העיר.
לא הרחק מבית הקברות של העיר ניצב שוק הדגים של אדינבורו, באחת מסמטאותיו חיה מגי דיקסון. שמועות עברו מפה לאוזן שלמגי יש מאהב. השמועות הפכו לעובדות כאשר מגי הרתה לו. המדינה הדתית של סקוטלנד לא עברה על כך לסדר היום ומגי נאסרה, הועמדה למשפט ועונשה היה מוות בתלייה. היא נתלתה עוד באותו הערב ורופא אישר את מותה. הקברן שבא לאסוף את גופתה הערימה על העגלה והחל במסעו אל בית הקברות שמחוץ לעיר. לפתע נתקלה העגלה באבן גדולה ומהטלטלה התעוררה באחת מגי שאך איבדה את הכרתה.
בעקבות "הנס" היא קיבלה מחילה וחיה את שארית ימיה כשסימן החבל טבוע על צווארה -. שמה מאז היה "מגי החצי תלויה".
בחלקו העליון של המייל המלכותי ניצבת טירת אדינבורו ומולה רחבה גדולה. בחודש אוגוסט ממלאות את הרחבה טריבונות אדירות מימדים וברחבה מתרחש מופע הדגל של פסטיבל אדינבורו המכונה קצב התופים הצבאי (the military tattoo), בקצה הרחבה מאזכר שלט מתכת קטן את "באר המכשפות". במקום זה הועלו על המוקד האשמת כישוף 300 נשים וגבר אחד. בימה"ב הייתה זו האשמה מקובלת כנגד נשים שעסקו בהכנת שיקויים ותרופות עשבים וכנגד נשים שלא נשאו חן בעיני בעלי השפעה בעיר.
הגבר שנשרף היה יוצא דופן, הוא היה טיפוס מוזר שחי בתחילת המייל המלכותי קרוב לטירה. ל"מכשף" היה מקל הליכה שעל פי העדויות (שהתקבלו בבית המשפט) היה משמש לו כמשרת ומבצע את עבודות הבית. לאחר שאחד מתושבי העיר העיד שראה את השטן בכבודו ובעצמו יוצא באחד הלילות מכרכרה ומבקרו הואשם הגבר באשמה שהייתה בד"כ נחלת הנשים בלבד.
כאשר הועלה האיש על המוקד נזרק גם מקל ההליכה המכושף אל תוך הלהבות. האגדה מספרת שלמרות הלהבות האדירות לא נשרף המקל, ותושבי העיר לקחוהו ושמרוהו באחד הבתים. בימינו ניתן למצוא בשעות היום את מקל ההליכה במוזיאון הסופרים שבעיר העתיקה, אך בחצות הליל הוא יוצא עצמאית מתיבת הזכוכית המכילה אותו ומסתובב חבוש צילינדר ברחובות אדינבורו העתיקה.
מנהגי רחצה מלכותיים בארמונות אדינבורו
בקצה התחתון של המייל המלכותי ניצב ארמון הולירוד (פירוש השם הינו צלב קדוש ומקורו הוא באגדה מימי הביניים על צלב ענק שהופיע במקום בין קרניו של איל ענק).
הדיירת החשובה ביותר שחיה בעבר בתחומי הארמון הייתה מרי מלכת הסקוטים -. בת זמנה וקרובת משפחתה של המלכה אליזבת' הראשונה מאנגליה. אומרים שהמלכה מרי הייתה מתרחצת פעמיים בשנה (אם צריך ואם לא צריך...) רחצה זו הייתה מתבצעת באמבט שלה הנמצא בביתן הקטן שבחצר ארמון הולירוד. את האמבט היו ממלאים ב 26 בקבוקים של יין משובח. לאחר הרחצה היה היין מוחזר לבקבוקים ומועבר לשימוש המשרתים, אך הרי זה פלא: עם המילוי תמיד היה היין מספיק ל 26 בקבוקים ועוד קצת...
מרי עצמה הייתה מעורבת בתככים פוליטיים וסיימה את חייה בכלאה של קרובתה אליזבת' במצודת לונדון.
חברו הטוב ביותר של האדם
כלב הפודל בובי הוא הכלב המפורסם ביותר בסקוטלנד. הוא היה כלבו של אחד השוטרים במשטרת אדינבורו. 11 שנה ליווה את בעליו לעבודתו עד שמת השוטר. הכלב הצטרף לתהלוכת הלוויה, ישב על קברו של השוטר ומת גם הוא במקום.
הסיפור התפרסם מיד ובובי זכה לכבוד רב בכל סקוטלנד כסמל של נאמנות. הוא שכה לכבוד להיות הכלב היחידי בסקוטלנד כולה שנקבר בחצר של כנסייה. ספר המספר את סיפורו של בובי נמכר בכל בחנויות ספרים רבות בסקוטלנד, ובית קפה הנקרא על שמו (GREY FRIERS BOBY) ניצב במרכז העיר העתיקה עם פסל הכלב המעטר את הרחוב.
זהירות - קקי באוויר
המטייל ברחובות העיר בעבר היה זקוק לערנות רבה, העייפים והלא ערניים הופתעו לעיתים בצורה חווייתית ובלתי נשכחת. כבר במאה ה-18 חיו אנשי אדינבורו העתיקה באותם הבתים הנראים גם כיום - חלקם בני 12 קומות! הבתים שהיו בנויים על מדרון ההר התלול היו כמובן מחוסרי מעליות ומחוסרי שירותים, ומה תעשו בלילה כשצריך לעשות פיפי? הפתרון לשירותים היה כמובן הסיר. את תכולתו הדורשת ריקון מתמיד היו אמורים האנשים לעשות למטה בתעלות הצדדיות שברחוב, אך היו רבים שהתעצלו לרדת את כל הקומות ולכן המנהג הנפוץ היה פשוט לרוקן את תוכן הסיר מהחלון ישר למטה.
האזהרה היחידה להולכי הרגל הייתה הצעקה המהדהדת "GUARD DI LUU" שהדהדה כמה שניות לפני שהגיע תכולת הסיר אל הרחוב. על כן הערנות הייתה בנשמת תושבי העיר..
הרחוב של הנסיכה
אין ספק שרחוב הנסיכה (princess street) הוא אחד הנעימים בעולם -. בצדו האחד שורת חנויות ובצדו השני גני פרינסס הנהדרים והירוקים הניצבים על פני עמק שגולף בתקופת הקרחונים. בחלק מן הגן, לא הרחק משעון הפרחים שליד הגלריה הלאומית צומחים מספר קוצים מפותחים - אלו הם פרחי חוחן הקנרס (thistle), ממשפחת הארטישוק, המשמשים כפרח הלאומי של סקוטלנד. הפרח המפורסם הציל על פי האגדה את כיבוש אדינבורו מידי הסקנדינבים. בעת שאלו ניסו לארגן מתקפת פתע ליילית על העיר דרך חייל שצעד יחף על קוץ החוחן, נדקר, צעק והעיר את השומרים הסקוטים שמנעו את המתקפה.
בתקופת פסטיבל אדינבורו (כל חודש אוגוסט) העיר חוגגת, צבעונית ומדהימה. מופעים מכל הסוגים - ממופעי רחוב של אקרובטים מתלמדים ועד להופעות ברמה הגבוהה ביותר של קונצרטים, באלט ורוק מהרמה הראשונה בעולם.
פורסם ב"מסע עולמי", גיליון 19, יולי 2003